1זה שביארנו במשנה שאין מעידין לאחר שלשה ימים הא תוך שלשה מעידין כל שראה פדחת ופרצוף פנים עם החוטם מכל מקום במים נשתנה הדין פעמים שאף בתוך שלשה אין מעידין ופעמים שאף לאחר שלשה מעידין וכיצד הוא הענין כל שהוכה ונשתהא במים עד שתפח אין מעידין אפילו תוך שלשה וכמו שאמרו כל היכא דאיכא מכה מיא מרזו למכה אבל כל שאין בו מכה וטבע הרי המים מעמידים את הצורה מרוב קרירותם וכל שראוהו תכף שיצא מן המים עם פדחת ופרצוף פנים עם החוטם והכירוהו אפילו עמד בתוך המים חמשה ימים מעידים עליו וכמו שאמרו מאי היכא דליכא מכה צמתי ולא עוד אלא שיש לפרש אפילו כמה ימים כל שראוהו בשעה שעלה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע"פ שהוזכרו חמשה ימים בסוגיא זו מעשה שהיה כך היה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו מפני שצרפתו צנה והשיאו את אשתו ודוקא בשראוהו תכף שעלה אבל אם הוציאוהו מן המים ונשתהא יותר על שעה אחת אפילו בתוך שלשה שמתוך שנתלחלח בתוך המים מיתפח תפח וצורתו משתנית אע"פ שאין רואין אותו תפוח שמא תפוח ואינו ניכר וגדולי המחברים מקילין אלא אם כן נשתהא יותר משעה וכן שתפח ואע"פ שהדברים נראין אין סוגית הגמרא מוכחת כן וכבר ביארנו שכל שיש באלו סימן מכשירין אותה וגדולי הפוסקים נראה שסוברים דוקא בחמשה ימים:2אחרוני הרבנים עשו עצמם כמתמיהים על דברים אלו שכתבו בתלמוד בענינים הללו הן על מה שאמרו שאין היכר אלא בראיית פדחת ופרצוף פנים עם החוטם הן על מה שאמרו שאחר שלשה אין מעידין עליו עד שכתבו שלא הצריכו בפדחת וחוטם ופרצוף אלא בשאין שם אלא פרצוף אבל אם כל גופו שלם ניכר הוא בטביעות עינא או בסימנין ואפילו אחר כמה ימים וכן כתבו שלא הזקיקו לתוך שלשה אלא כשאין שם כל הגוף והוא נחבל בפנים אבל כל שאינו נחבל בפנים ניכר הוא לאחר כמה וסוגיא כלה מעידה כנגד דבריהם מתחלה ועד סוף ומתוך כך אין לחוש לדבריהם ובעינינו ראינו מי שנמצא הרוג והודיעו לאלתר הדבר לקרוביו ולסוף שלשה ימים באו קרוביו ולא הכירוהו כלל ובאמת שלא כל האדם שוה בכך אלא שדנו חכמים אחר הרוב וכל שנמצא הרוג ולא נודע אם תוך שלשה אם לאחר שלשה יש אומרין שמעידין עליו מן הסתם ויש חולקין וכן הפרצוף דבר ידוע שאין טביעות עינא בגוף אלא אם כן היה סימן מובהק והפרצוף ידוע הוא שאין הכרתו בלא אלו וכמו שאמרו אבא בר מניומי אסקו ביה זוזי בי ריש גלותא הוה מייתי קירא בבלייתא ר"ל שעוה בבלאות של בגד והוה מדבק אפותייה ר"ל על מצחו חלוף קמייהו ולא מבשקרי ליה ר"ל שלא היו מכירים אותו:3כבר ביארנו שאף עד אחד נאמן בעדות אשה כשאומר ראיתיו שמת כמו שהוא נאמן בשמעתי שמת וראיה לדבר זה אסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ואם כן אף בלא אמר קברתיו נאמן וכנגד גדולי הפוסקים והמחברים וכבר ביארנוה בפרק שלום:4זה שביארנו בטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דוקא שלא לינשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ואין גוערין בו כלל וכמו שאמרו למטה מאן איכא בי חסא טבע חסא ואינסיבא איתתיה ולא אמרו לה ולא מידי וכתבו גאוני ספרד דהוא הדין לכל שנפלו במקום סכנה העשוי למות שם אלא שאנו חוששין שיצא אבל חכם שהורה לינשא לכתחלה מנדין אותו ולא סוף דבר באדם שאינו מפורסם שאיפשר שעלה ואין לו קול אלא אף בתלמיד חכם או אדם מפורסם שהיה לנו לומר שאם עלה יש לו קול אין משיאין את אשתו ולא סוף דבר במים הנובעים שהם ניגרים בשטף אלא אף האגם שהוא מים שאינם טבעים ושהם נקוים במקום אחד הואיל ומכל מקום יש שם רוב מים עד שאין העין רואה מארבע רוחותיו הרוח מניעתם ועל ידי גלים שבו מוליכים את הנטבע בהם למקום רחוק ושמא יצא ולא ראוהו וכן שכל מים שאין להם סוף הואיל ויש שם מים מרובים נעשין שם דגים הרבה ודגים חוטטים בהם מחילות סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד שאין המים ממלאים את כלה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו ועומד ראשו למעלה מן המים ואע"פ שבמים שיש להם סוף אחר שאין דגים גדולים ומרובים לשם אינם מצויים לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוף מיהא חוששין בסוגיא זו העידו על שני בני אדם שהיו צדין במכמורת בירדן נכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחלה ושהא חברו עד כדי שתצא נפשו ובא והודיע לביתו למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחלה ויצא ומצא הספד גדול בתוך ביתו וכן כמה ענינים מצויים במים שאין להם סוף שהצלתו של אדם מזדמנת על ידם ברחמי שמים העיד רבן גמליאל שראה ספינה שנשברה והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' עקיבא לכשיצא רבן גמליאל ביבשה ישב ר' עקיבא ודן לפניו בהלכה אמר לו בני מי העלך אמר לו דף של ספינה נזדמן לי כל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי ועבר על גבי והלך לו מכאן אמרו חכמים דרך צחות אם יבאו רשעים על אדם ינענע להם ראשו כלומר שיודה להם וידחה מפני השעה ולא יתגרה עמו באותה שעה אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואף ר' עקיבא העיד שראה ספינה שנטרפה בים והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' מאיר וכשעלה ר' עקיבא למדינת קפוטקיא בא ר' מאיר וישב לפניו ודן עמו בהלכה אמר לו מי העלך אמר לו גל טרדני לחברו וחברו לחברו והקיאני ליבשה באותה שעה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה הא מים שיש להם סוף אי אפשר אלא אם כן במעשה נס ואין למדים הימנו והוא שאמר ר' מאיר במשנתנו מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולאחר שלשה עלה והשיבו לו בבריתא אין מזכירין מעשה נסים שהרי על כל פנים יש כאן נס אחר ולא על שעמד שלשה ימים בלא אכילה שהרי כתוב וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואף חכמי הטבע כתבו שאיפשר לחיות בלא אכילה תשעה ימים ואף העשירי על ידי עמידה בצד האור אלא שלא ישן וכבר אמרו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומכל מקום לרבנן כל שביש להם סוף מעידין עליו בשעור שתצא נפשו ואין צורך לשלשה ימים ושיעור שתצא נפשו יראה שהן שלש שעות וממה שאמרו בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה כלומר שלישית שאילו עמדה שם אי אפשר לחיות אמר להם עלתה ואמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי דבר שהצדיק נצטער בו כל ימיו ר"ל להיות חופר שיחין לעולי רגלים יכשל בו זרעו ואעפ"כ העידו שמת בנו בצמא ללמדך מה שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה לצערם הרבה בעולם הזה כדי להיות שכרם צפון לעולם הבא:5ראוהו שנפל לגוב אריות ר"ל שאינו מלא אין מעידין עליו שמאחר שאינו מלא המקום רחב להם ואינו נופל עליהם ושמא באותה שעה אינם רעבים ועד שלא הזיקוהו עלה או העלוהו והוא הדין לחפירה שיש בה נחשים ועקרבים אם המקום רחב להם שם אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים ומאחר שהיא מלאה הרי הוא נופל עליהם והילכך מעידין עליו אע"פ שלא שהו שם שאף לכשתאמר שמא אינם רעבים אגב איצצא מזקי ר"ל על ידי הדוחק שהוא דוחק בנפילתו והוא הדין לבור מלא אריות עד שנופל עליהם אלא שסתם אריות עומדים במקום רחב וסתם נחשים ועקרבים מתכנסים במקום צר:
